הסיפור קצת ארוך מהרגיל, אז תכינו קפה או תה ותמשיכו לקרוא. הכתבה הזו, שפורסמה בעבר בעיתון כלכליסט, מתייחסת למגייסת המשקיעים בקרן קלע לשעבר. לאחר שקראתי את הכתבה התעורר בי רצון לכתוב מספר מילים על הסיפור האישי שלי לגבי קרן קלע.
אתחיל במספר מילים על קרן קלע. קרן קלע מקבוצת רוביקון, הוקמה בשנת 2007 ופעלה בתחום של השלמת הון לעסקים. הקרן העניקה מימון קצר טווח לעסקים לצורך השלמת בטחונות לשם קבלת אשראי סדיר ממקור בנקאי. השלמת ההון שניתנה ע"י הקרן הייתה לטווח קצר מאוד, על פי רוב עד 72 שעות, ועם קבלת האשראי מהבנק הוחזר סכום ההלוואה לקרן בצירוף עמלה. ההון של הקרן גויס ממשקיעים פרטיים עם הבטחה לריבית אטרקטיבית מאוד. ככל שההשקעה הייתה גבוהה יותר כך הובטחה ריבית גבוהה יותר.
קרן קלע הייתה עוד סיפור הצלחה של היזם אמיר ברמלי, שבנה אימפריה עסקית מכלום. על פי דיווחי הקרן, צמיחת היקף ההון שהושקע בקרן היה מרשים ביותר. בשנת 2007 הון הקרן עמד על 4.8 מיליון ₪ בלבד ובדצמבר 2013 הון הקרן כבר עמד על 102 מיליון ₪.
הסיפור האישי שלי שמעתי מספר פעמים על קרן קלע, אך לא הקדשתי זמן רב ללמוד את הנושא, ולכן לא הייתה לי דעה מגובשת על פעילות הקרן. הפעם הראשונה בה עצרתי להקדיש זמן ללמוד את פעילות הקרן הייתה כאשר חבר רשם לי אמייל בנובמבר 2012. באותו יום, קראתי את כל המידע הציבורי על קרן קלע ועל אמיר ברמלי, היזם והבעלים של קבוצת רוביקון. התרשמתי מאוד מהדרך של אמיר ברמלי, יזם שלקח סיכון והצליח, צמח מכלום והקים מספר פעילויות עסקיות מוצלחות. מהפעילות של קרן קלע דווקא לא התרשמתי, לא הצלחתי להבין את המודל העסקי ואת הסיכון בהשקעה – וכן בכל השקעה יש סיכון.
להלן התשובה שרשמתי לחברי למחרת:
"היי שמעתי עליהם מספר פעמים, אבל אני נזהר מדברים כאלו. 1. מי שמבטיח תשואה זה רק מיידוף וחבריו 2. לא ניתן להבטיח תשואות בעסקים (עסק=סיכון מסוים). גם אם אתה נותן הלוואה בריבית מסוימת, הרי לא בטוח שתקבל את הקרן והריבית חזרה. הבנקים מכירים את העסק הזה כבר מאות שנים וגם בו יש סיכון כמובן. בכל השקעה, לא ניתן להבטיח תשואות חוץ מאג"ח מיועדות של המדינה (וזו בהנחה שהמדינה יציבה). אני לא מתקרב להצעות עסקיות מהסוג הזה וגם לא לאנשי עסקים שאומרים: "בעסק הזה אין סיכון".
שאלה למחשבה: אם ניתן להבטיח תשואה של 12%, למה לא לגייס הלוואה בנקאית או להנפיק אג"ח לציבור דרך חברה בורסאית? הרי במהרה הם היו יכולים להיות קבוצת ההחזקות הגדולה במשק"
ולסיכום - אני ממליץ לך לחבריך ולבני משפחחך להתרחק מדברים כאלו גם אם הם עובדים 25 שנה או 200 שנה
שבוע טוב עמית"
הייתי מרוצה שעזרתי לחברי באותו היום וחזרתי להתעסק בהשקעות אחרות. אך כל הזמן המשכתי לשמוע על קרן קלע, על המשקיעים המרוצים ואיך הם מקבלים את הריבית הגבוהה כל חודש כמו שעון שווייצרי.
ביולי 2014 (כמעט שנתיים אחרי האמייל מחברי), הסקרנות שלי הכניעה אותי והחלטתי לקבוע פגישה על מנת ללמוד יותר על קרן קלע. תואמה לי פגישה עם גברת סיון ציבולסקי, הגברת שמוזכרת בכתבה של כלכליסט (קישור בתחילת הפוסט).
הפגישה עם סיון הגעתי למשרדים של קרן קלע במגדלי אלקטרה בתל-אביב. מי שלא מכיר את מגדלי אלקטרה, הם מגדלי משרדים מפוארים מאוד בציר יגאל אלון בתל-אביב. עליתי במעלית לקומה ה-42 ונכנסתי למשרדים מפוארים. סיון פגשה אותי ואת חברי שהצטרף לפגישה בחדר יפה עם נוף מדהים של תל אביב. עם תחילת הפגישה סיון הסבירה במקצועיות על קבוצת רוביקון, קרן קלע, על מסלולי ההשקעה המיוחדים ואחוזי הריבית האטרקטיביים.
לאחר ההסברים שלה שאלתי כמה שאלות:
תסבירי בבקשה את המודל העסקי?
איך ייתכן שהבנקים מאפשרים לזה להתקיים?
האם למעשה כל הסידור הזה נועד לעבוד על הרגולטור? כלומר הבנק רוצה להלוות אך מוגבל להקצות בטחונות וזו הדרך של הבנק לעקוף את ההגבלות?
האם ניתן לדעת היכן הכסף מושקע?
האם יש נאמן שמפקח על יציאה וכניסה של כסף?
האם הכסף רשום על שם השותפות או על שם החברה?
קבוצת רוביקון ערבה לפעילות, האם ניתן לראות דוחות כספיים של החברה, או שלמעשה ישנה ערבות של גוף שלא ניתן לבחון את יציבותו?
כמובן שהתשובות לא היו מספקות. לא היה ניתן להבין היכן הכסף מושקע, לא היה נאמן שמפקח על כך שהכסף באמת מושקע בפרויקטים של השלמת הון ולא ביצירות אומנות או דירות להשקעה. הכסף נרשם כהלוואה לחברה, שלא ניתן לראות את הדוחות הכספיים שלה וגם לא של חברת האם (הערבה).
היה לי ברור שלא אשקיע בקרן אפילו שקל אחד.
כמה מילים על העונש
אני לא שופט, לא חכם כמו שופט, לא מכיר את המקרה יותר ממה שפורסם בתקשורת ואני גם לא עו"ד או בעל השכלה משפטית. אני כותב את דעתי על פי השכל הישיר שלי ולא על פי החוק. על פי הכתבה, סיון ציבולסקי סגרה הסדר טיעון ונידונה ל-8 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 300 אלף שקל.
אדם שלא גדל בבית ערכי, כמו שאני גדלתי, יכול לראות את הדברים בצורה הזו: האם עברתי על החוק? כן האם הייתי מודע לעבירה על החוק ? כן
האם החופש שלי נפגע (כלא בפועל)? לא האם מצבי הכספי הורע או הוטב סה"כ? הוטב משמעותי, השכר והבונוסים שלה היו גבוהים יותר מהקנס האם אני יכול לחיות בבית יפה ולהמשיך בחיי? כן
האם זה היה שווה ואני מודל לחיקוי לצעיר לא ערכי ???
הדרך להגן על משקיעים היא לא על ידי הוספת עוד ועוד רגולציה על מרבית האנשים הישירים. הגופים הקטנים שפועלים לפי החוק אינם יכולים לעמוד בעלויות של רגולציה כבדה, ולכן נשארים גופים גדולים ללא תחרות. זו הסיבה שבעשור האחרון לא קמים בתי השקעות חדשים שמצליחים לגדול. גם בתי השקעות בינוניים נרכשים/מתמזגים כתוצאה מעלויות הרגולציה ויתרון לגודל.
הפתרון היעיל לדעתי הוא ענישה חמורה ומרתיעה מאוד עם רגולציה חכמה, כמו למשל חובת נאמן בקרן השקעות. היזמים הצעירים חייבים להבין כי הדרך להתעשרות חייבת להיות דרך ישרה. אם ייבחרו לסטות ממנה, המחיר האישי שישלמו יהיה כבד מאוד, ולא כמו במקרה של סיון.
לסיכום, 7 עצות לפני כל השקעה:
1. להבין כי בכל השקעה יש סיכון
2. אין תשואות קבועות מובטחות
3. משרדים יפים ומכובדים לא מבטיחים פעילות הוגנת וישרה
4. תמיד לשאול את השאלות הקשות לפני שמחליטים על ביצוע השקעה
5. לוודא כי יש נאמן שמפקח על תנועות הכספים אל ומחוץ לקרן
6. להתייעץ ולשאול אנשים מהתחום - כמו שחבר שלי עשה בזמנו שפנה אלי
7. לא לפסול את כולם בגלל שיש נוכלים, אתם ממשיכים לנהוג למרות שיש עבריינים על הכביש
בהצלחה בהשקעות,
עמית שמיר